ישנם שני סוגי תנאים בהסכם ממון, שכל זוג רשאי להכניס להסכם הממון שלו.
האחד הוא תנאי מתלה, כלומר נחתם הסכם, ההסכם תקף, ואפילו אושר בבית המשפט או אצל הנוטריון, אלא שנקבע בו סעיף שהוא יכנס לתוקף רק אם וכאשר ירכשו בני הזוג דירה. או רק אם וכאשר יתחילו בני הזוג ללמוד באוניברסיטה. או רק אם וכאשר יוולד לבני הזוג ילד אחד או יותר.
כל התנאים האלו ואחרים הם תנאים לגיטימיים, שמותר ( ולעתים אף רצוי ) שבני הזוג יכניסו ל הסכם ממון שלהם.
השני הוא תנאי מפסיק, כלומר, ישנו הסכם ממון משפטי תקף ומחייב, אלא שהצדדים כללו בו תנאי מפסיק, כגון, שאם לא יוולדו לבני הזוג ילד או ילדים בתוך תקופה של 10 שנים, כי אז יהיה הסכם הממון חדל להתקיים.
דיברנו בהרחבה על שני סוגי התנאים הללו וההבדלים ביניהם, במאמרים אחרים.
כעת, מה קורה כאשר אחד הצדדים פועל כדי שהתנאי המתלה לא יקרה ( ואז ההסכם לא ייכנס לתוקפו ), או הפוך, במקרה של תנאי מפסיק, שאחד הצדדים פועל באופן שהתנאי הזה יתרחש, ואז ייפסק הסכם הממון.
המצבים האלו הם מצבים של סיכול התנאי, ובכך דן סעיף 28 לחוק החוזים, הקובע כדלקמן:
28(א) קובע את דינו של מי שמסכל את קיומו של התנאי המתלה – אין הוא זכאי להסתמך על אי קיומו.
28(ב) קובע את דינו של מי שגרם לקיומו של תנאי מפסיק- אין הוא זכאי להסתמך על קיומו.
הרעיון של הסעיף הזה גורס כך לערך, חתמתם על הסכם ממון כדי לקיים אותו. אמנם הכנסתם תנאי מתלה או מפסיק, אבל זה לא אומר שכעת תתחילו לפעול כדי שהתנאי הזה לא יקרה, במקרה של תנאי מתלה, ובכך תסכלו את החוזה, או שאם התניתם את ההסכם בתנאי מפסיק, כעת חופשי כל אחד מכם לפעול כדי לגרום שהתנאי הזה יתקיים, ובכך יתבטל ההסכם.
המסר הוא, שצדדים שחתמו על הסכם ממון על תנאי, עושים כן בתום לב. הם מעוניינים שההסכם יתקיים. ולכן, אם יקרו נסיבות אוביקטיביות, שאינן תלויות בהם, כי אז יוכל כל אחד מהצדדים להסתמך על התוצאה של קרות התנאי. אבל אם התנאי הזה יקרה כתוצאה מכך שאחד הצדדים יפעל כדי לפגוע בהסכם, הוא לא יוכל ליהנות מפירות ביטול החוזה כתוצאה מכך.
הרעיון הוא לא לאפשר לצדדים להסכם ממון, שיצרו לעצמם פתח מילוט מההסכם. אם יתאים להם, ההסכם יהיה תקף, ואם לא- יוכלו לפעול כנגד ההסכם, באמצעות זירוז קיום ההתרחשויות שיפעילו את התנאי, ובכך יגרמו לבטלותו של ההסכם.
